רולף רנדטורף
 | |
| לידה |
10 במאי 1925 פריץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
1 באפריל 2014 (בגיל 88) היידלברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
מדליית בובר-רוזנצווייג (2002) |
  | |
רולף רנדטורף (בגרמנית Rolf Rendtorff; 10 במאי 1925 -1 באפריל 2014) היה תאולוג פרוטסטנטי גרמני, שעבד באוניברסיטת היידלברג במשך שנים רבות ומתוכם היה רקטור במשך שלוש שנים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רנדטורף נולד לתאולוג היינריך רנדטורף, פרופסור באוניברסיטת קיל. בשנים 1930 - 1933 התגוררה המשפחה בשוורין, שם שימש האב כבישוף המדינה. לאחר שהודח על ידי הנאצים, האב עבר לכהן בשצ'צ'ין.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1942 - 1945, רנדטורף שירת בקריגסמרינה (חיל הים) ממנו השתחרר בדרגת סגן ימי(אנ'). לאחר המלחמה למד תאולוגיה פרוטסטנטית בקיל, בתל(גר'), גטינגן ובהיידלברג בשנים 1945 עד 1950. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1950 מאוניברסיטת היידלברג תחת גרהרד פון ראד בנושא "חוקי תורת הכהנים, תחקיר התפתחותי".[1].
את תואר ההביליטציה שלו רנדטורף עשה בגטינגן בשנת 1953 בנושא הברית הישנה, תחת הנחייתו של וולטר צימרלי(אנ'). נושא ההביליטציה היה "מחקרים על תולדות הקורבן בברית הישנה"[2]. בשנת 1958 התמנה לפרופסור של הברית הישנה במכללה לכנסיית ברלין(אנ'). שם עבד כרקטור בשנת 1962/1963. בשנת 1963 התמנה לפרופסור מן המניין לתאולוגיה של הברית הישנה באוניברסיטת היידלברג. בשנים 1964/1965 היה דיקן הפקולטה לתאולוגיה.
רנדטורף היה סנאטור בשנת 1967/1968 וחבר האספה החוקתית בשנת 1968/1969, אשר אמור היה לבצע רפורמה באוניברסיטה. מינואר 1970 עד נובמבר 1972, בתקופת הסתיו הגרמני הסוערת, היה רקטור האוניברסיטה. כרקטור בתקופה של רפורמות הוא ניסה שוב ושוב לתווך בין גישות שמרניות (למשל האגודה לחופש המדע), משרד התרבות של באדן-וירטמברג ותנועות הסטודנטים שדרשו רפורמות ושינויים. בכך הוא נקלע לסכסוך אלים, במיוחד עם הפרופסורים וסוכנויות הממשלה, לפיהם לא פעל מספיק בחריפות נגד פעילים "קיצוניים". קשיים אלה, שהביאו להרעלת האווירה הפוליטית באוניברסיטה ולפעולות החרם, הביאו בסופו של דבר להתפטרותו מהתפקיד[3].
לפני פרישתו בשנת 1990, היה פרופסור אורח בירושלים, פרטוריה, שיקגו ורומא.
אחיו טרוץ רנדטורף היה גם פרופסור לתאולוגיה.
רנדטורף נפטר באפריל 2014[4]
מפעלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז נסיעתו הראשונה לישראל בשנת 1963 פעל רנדטורף באופן אינטנסיבי כדי לגבש הבנה על בסיס נוצרי של היהדות ומדינת ישראל. בשנת 1966 היה אחד מחברי המייסדים המרכזיים של אגודת הידידות גרמניה ישראל (DIG)(גר'), בה - במשך שנים רבות כסגן נשיא - דגל בהבנה בין ישראלים לגרמנים וכן בהבנה בין פלסטינים לישראלים. בשנת 1977 היה מייסד משותף עם ריינר ברנשטיין(גר') של קבוצת העבודה הגרמנית-ישראלית למען השלום במזרח התיכון (DIAK) בה שימש כיו"ר במשך תקופה ארוכה.
בתוך הכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה(אנ') הוא השתתף באינטנסיביות בדיאלוג בין הנצרות ליהדות, והיה במשך שנים רבות יו"ר ועדת המחקר כנסייה ויהדות ובכך היה עורך משותף של המחקרים נוצרים ויהודים וגם חבר בקבוצת העבודה.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2002 מדליית בובר-רוזנצוויג(אנ') של המועצה המתאמת גרמנית לחברות לשיתוף פעולה נוצרי-יהודי (DKR)
תרומות מרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רנדטורף פרסם יצירות רבות בנושאי הברית הישנה, אך בעיקר בולט בספרו "בעיית תולדות המסירה של חמשת החומשים" מ-1977[5]. הספר היה מחקר על שאלת מקורותיה של התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר וספר דברים). ספרו הופיע במקביל לשני ספרים חשובים אחרים, "אברהם בהיסטוריה ומסורת" של ג'ון ואן סטרס(אנ')[6], וספרו של האנס היינריך שמיד(אנ'), "היהוויסט-לכאורה"[7]. שלושת המחקרים, שהופיעו כמעט יחד, הניבו דיון סוער במעגלי חקר המקרא על תוקפו של הקונצנזוס הדומיננטי דאז אודות מקורות חמשת החומשים, השערת התעודות הקלאסית[8]. תלמידו של רנדטורף, ארהרד בלום, היה בשנות ה-80 למערער החשוב ביותר על תקפות השערת התעודות.
במחקרו "תולדות הקורבן בישראל הקדום"[9], טוען רנדטורף כי "זבח השלמים" בפסוק "וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ" (ויקרא, ג', א') הוא למעשה שני קורבנות: 'זבח' שהוא קורבן פרטי בו המקריב משתתף באכילתו, ו'שלמים' שהיו קורבנות ציבוריים שלא נאכלו והוקטרו כליל[10].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצבו העכשווי של חקר התורה באתרה של ד"ר לאה מזור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Die Gesetze der Priesterschrift. Eine gattungsgeschichtliche Untersuchung.
- ^ Studien zur Geschichte des Opfers im Alten Testament.
- ^ Rolf Rendtorff: Den einen zu liberal, den anderen zu links בגרמנית
- ^ Rolf Rendtorff (1925-2014)
- ^ Das überlieferungsgeschichtliche Problem des Pentateuch, by Rolf Rendtorff. Translated by John J. Scullion: The problem of the process of transmission in the Pentateuch. ISBN 1-85075-229-X
- ^ Abraham in History and Tradition, by John Van Seters, Yale University Press, ISBN 0-300-04040-7, 1975
- ^ Der sogenannte Jahwist, by Hans Heinrich Schmid. (1976) in German. ISBN 3-290-11368-X
- ^ וראו גם תהליך צמיחתה של התורה — גישות במחקר המודרני לריינר אלברטס
- ^ Studien zur Geschichte des Opfers im alten Israel, Neukirchen-Vluyn 1967
- ^ https://www.etzion.org.il/he/21-קורבן-זבח-שלמים-פרק-ג